By Prof. Levine & Dr. Salganik
Dependent personality disorder is a common psychological condition characterized by an excessive need to depend and lean on others leading to submissive and clingy behavior.
Dependent personality disorder is defined by the DSM-5 as a personality disorder from the C disorder cluster characterized by an extensive and excessive need to depend on another manifested in early adulthood and present in a variety of contexts.
DSM-5 criteria:
According to the DSM-5, dependent personality disorder is diagnosed based on the presence of a pervasive and excessive need for dependence leading to submissive and clingy behaviors and fears of separation, as characterized by at least five of the following:
1. Difficulty making daily decisions without excessive advice and reassurance from others.
2. Needing others to take responsibility for most of the main areas of their lives.
3. Difficulty expressing disagreement with others because of fear of losing their support or approval.
4. Difficulty initiating projects or doing things independently due to a lack of confidence in self-judgment or self-abilities.
5. The person makes excessive efforts to receive nurturing, approval and support from others, to the point of volunteering to do things that are not pleasant to him.
6. The person feels uncomfortable or helpless when alone because of exaggerated fears of not being able to act on their own.
7. The person urgently seeks another relationship as a source of affirming nurturing and support when an existing close relationship ends.
8. The person is unrealistically preoccupied with fears that will make them worry about themselves.
Etiology
The etiology of dependent personality disorder is multifactorial, involving genetic, environmental and psychological factors. Early childhood experiences, such as overprotective parenting or conversely neglect, may cause people to develop dependent behaviors. Cognitive theories offer maladaptive schemas about self-worth and interpersonal relationships as contributing factors.
Genetics
While specific genetic markers for dependent personality disorder have not been adequately identified, family studies suggest the existence of a hereditary component. Twin studies suggest that personality traits associated with addiction, such as neuroticism and agreeableness, may have genetic underpinnings. Genetic research continues to identify specific sites and their role in dependent personality disorder in the genome.
Epidemiology
Dependent personality disorder is relatively rare, with an estimated prevalence of 0.49% to 1.5% in the general population. It is diagnosed more often in women, although this may reflect gender biases in diagnosis. Cross-cultural studies indicate variation in prevalence, perhaps influenced by social norms regarding dependence and independence.
Clinical manifestations
People with dependent personality disorder exhibit:
• Difficulty making daily decisions without excessive advice from others and reassurance.
• Tendency to allow others to take responsibility for key areas of their lives.
• Fear of abandonment and separation Urgent search for new relationships when a close relationship ends.
• Difficulty expressing disagreement from the other for fear of losing support.
• Inability to initiate projects or do things independently due to lack of confidence in personal ability.
• Tendency to exert too much effort to receive nurturing and support, even volunteering for unpleasant tasks.
Read more »
By Prof. Levine & Dr. Salganik
הפרעת אישיות תלותית היא מצב פסיכולוגי נפוץ המאופיין בצורך מוגזם להיות תלוי ונשען על האחר המוביל להתנהגות כנועה ונצמדת.
הפרעת אישיות תלותית מוגדרת על ידי ה- DSM-5 כהפרעת אישיות מאשכול ההפרעות C המאופיינת בצורך נרחב ומוגזם להיות תלויים באחר הבאה לידי ביטוי בבגרות המוקדמת ונוכחת במגוון הקשרים.
קריטריונים של DSM-5
על פי ה- DSM-5, הפרעת אישיות תלותית מאובחנת על סמך נוכחות של צורך נרחב ומופרז לתלות המוביל להתנהגויות כנועות ונצמדות ופחדים מהיפרדות, כפי שמאופיין על ידי לפחות חמישה מהסעיפים הבאים:
- קושי לקבל החלטות יומיומיות ללא ייעוץ מוגזם והרגעה מאחרים.
- הזדקקות לאחרים בכדי שיקחו אחריות על רוב התחומים העיקריים של חייהם.
- קושי להביע אי הסכמה עם אחרים בגלל פחד מאובדן תמיכה או אישור בהם.
- קושי ליזום פרויקטים או לעשות דברים באופן עצמאי בשל חוסר אמון בשיקול דעת עצמי או ביכולות עצמיות.
- האדם עושה מאמצים מוגזמים בכדי לקבל טיפוח אישור ותמיכה מאחרים, עד כדי התנדבות לעשות דברים שאינם נעימים לו.
- האדם מרגיש לא נוח או חסר אונים כאשר הוא לבדו בגלל פחדים מוגזמים של חוסר יכולת לפעול בעצמו.
- האדם מחפש בדחיפות מערכת יחסים אחרת כמקור לטיפוח אישר ותמיכה כאשר מערכת יחסים קרובה קיימת מסתיימת.
- האדם עסוק באופן לא מציאותי בפחדים שיגרמו להם לדאוג לעצמם.
אטיולוגיה
האטיולוגיה של הפרעת אישיות תלותית היא רב-גורמית, ומערבת גורמים גנטיים, סביבתיים ופסיכולוגיים. חוויות ילדות מוקדמות, כגון הורות מגוננת יתר על המידה או להפך הזנחה, עשויות לגרום לאנשים לפתח התנהגויות תלותיות. תיאוריות קוגניטיביות מציעות סכמות לא מסתגלות לגבי ערך העצמי ויהחסים הבין-אישיים כגורמים תורמים.
גנטיקה
בעוד סמנים גנטיים ספציפיים עבור הפרעת אישיות תלותית לא זוהו באופן מספק, מחקרים משפחתיים מציעים קיומו של מרכיב תורשתי. מחקרי תאומים מצביעים על כך שלתכונות אישיות הקשורות לתלות, כגון נוירוטיות ונעימות, עשויות להיות יסודות גנטיים. המחקר הגנטי נמשך בכדי לזהות אתרים ספציפיים ובגנום את תפקידם בהפרעת אישיות תלותית.
אפידמיולוגיה
הפרעת אישיות תלותית הוא נדיר יחסית, עם שכיחות משוערת של 0.49% עד 1.5% באוכלוסייה הכללית. היא מאובחנת לעתים קרובות יותר אצל נשים, אם כי הדבר עשוי לשקף הטיות מגדריות באבחון. מחקרים בין-תרבותיים מצביעים על שונות בשכיחות, אולי מושפעת מנורמות חברתיות לגבי תלות ועצמאות.
ביטויים קליניים
אנשים עם הפרעת אישיות תלותית מציגים:
- קושי לקבל החלטות יומיומיות ללא ייעוץ מוגזם מאחרים והרגעה.
- נטייה לאפשר לאחרים לקחת אחריות על תחומים מרכזיים בחייהם.
- פחד נטישה ווהיפרדות חיפוש דחוף של מערכות יחסים חדשות כאשר מערכת יחסים קרובות מסתיימות.
- קושי להביע אי הסכמה מהאחר מחשש לאבד תמיכה.
- חוסר יכולת ליזום פרויקטים או לעשות דברים באופן עצמאי בגלל חוסר אמון ביכולת אישית.
- נטייה להתאמץ יתר על המידה בכדי לקבל טיפוח ותמיכה, אפילו להתנדב למשימות לא נעימות.
Read more »
By Prof. Levine & Dr. Salganik
Hello to our readers,
The American diagnostic system DSM-5-TR divides personality disorders into cluster A, cluster B and cluster C. Each cluster encompasses a distinct group of personality disorders with common characteristics regarding symptoms, behaviors and basic psychological patterns.
Cluster A refers to personality disorders with odd or eccentric characteristics. These include paranoid personality disorder, schizoid personality disorder, and schizotypal personality disorder. Individuals within this cluster often exhibit social withdrawal, strange or paranoid beliefs, and difficulty forming close relationships.
Cluster B includes personality disorders with dramatic, emotional, or unstable behaviors. This cluster includes antisocial personality disorder, borderline personality disorder, histrionic personality disorder, and narcissistic personality disorder. Individuals within this cluster often exhibit impulsive actions, emotional instability, and challenges maintaining stable relationships.
Cluster C includes personality disorders with anxious and apprehensive characteristics. And these fears include avoidant personality disorder, dependent personality disorder and obsessive-compulsive personality disorder. People within this cluster tend to experience significant anxiety, fear of abandonment, or an excessive need for control or perfectionism.
Avoidant personality disorder (avoidant personality disorder) included in cluster C is characterized by a persistent pattern of social anxiety, heightened sensitivity to rejection, and pervasive feelings of inadequacy, along with an ingrained longing for meaningful connections with others.
AI-assisted illustration of an Avoidant Personality Disorder
Read more »
By Prof. Levine & Dr. Salganik
שלום רב לקוראינו
שיטת האיבחון האמריקאית ה-DSM-5-TR מחלקת הפרעות אישיות לאשכול A, אשכול B ואשכול C. כל אשכול מקיף קבוצה מובחנת של הפרעות אישיות עם מאפיינים משותפים לגבי סימפטומים, התנהגויות ודפוסים פסיכולוגיים בסיסיים.
אשכול A מתייחס להפרעות אישיות עם מאפיינים מוזרים או אקסצנטריים. אלה כוללים הפרעת אישיות פרנואידית, הפרעת אישיות סכיזואידית והפרעת אישיות סכיזוטיפית. אנשים בתוך אשכול זה מפגינים לעתים קרובות נסיגה חברתית, אמונות מוזרות או בעלות גוון פרנואידי, וקשיים ביצירת מערכות יחסים קרובות.
אשכול B כולל הפרעות אישיות עם התנהגויות דרמטיות, רגשיות או לא יציבות. אשכול זה כולל הפרעת אישיות אנטי-חברתית, הפרעת אישיות גבולית, הפרעת אישיות היסטריונית והפרעת אישיות נרקיסיסטית. אנשים בתוך אשכול זה מפגינים לעתים קרובות פעולות אימפולסיביות, חוסר יציבות רגשית ואתגרים בשמירה על מערכות יחסים יציבות.
אשכול C כולל הפרעות אישיות עם מאפיינים חרדתיים ובעלי חששות.ופחדים אלה כוללים הפרעת אישיות נמנעת, הפרעת אישיות תלותית והפרעת אישיות אובססיבית-כפייתית. אנשים בתוך אשכול זה נוטים לחוות חרדה משמעותית, פחד מנטישה או צורך מוגזם בשליטה או בפרפקציוניזם.
הפרעת אישיות נמנעת (הפרעת אישיות נמנעת) הכלולה באשכול C מאופיינת בדפוס מתמשך של חרדה חברתית, רגישות מוגברת לדחייה ותחושות מתפשטות של חוסר התאמה, יחד עם כמיהה מושרשת לקשרים משמעותיים עם אחרים.
איור הפרעת אישיות נמנעת בעזרת AI
Read more »
By Prof. Levine & Dr. Salganik
Greetings to our readers,
Obsessive-compulsive disorder in an intimate relationship (Relationship Obsessive-Compulsive Disorder or ROCD) is a subtype of obsessive-compulsive disorder (OCD) characterized by intrusive thoughts and compulsive behaviors centered on intimate relationships. We note that there is still no complete consensus as to whether such a type of OCD disorder exists or whether it can be included under the umbrella of the accepted diagnostic definition of OCD.
It is a chronic mental condition characterized as mentioned by intrusive thoughts (obsessions) and repetitive behaviors (compulsions) aimed at reducing anxiety (American Psychiatric Association [APA], 2013).
While traditional OCD symptoms often focus on contamination, symmetry, or harm, a subset of people experience obsessions and compulsions related to their romantic relationships, known as relationship obsessive-compulsive disorder (ROCD).
ROCD has received increasing attention in clinical research due to its significant impact on people's well-being and relationship satisfaction.
Definition and conceptualization of OCD in interpersonal relationships.
ROCD is characterized by persistent doubts and preoccupations about the quality of the relationship, the suitability of the partner, or feelings for the partner. These obsessions often lead to compulsive behaviors such as reassurance-seeking, testing, or mental rituals aimed at reducing uncertainty.
Two main themes are common in ROCD:
Obsessions focused on interpersonal relationships: doubts about the "righteousness" of relationships, compatibility or the presence of true love.
Partner-focused obsessions: Preoccupation with perceived flaws in the partner's appearance, personality, or other qualities.
Some cite a third type of ROCD focused on retroactive jealousy to previous partners of the intimate partner or this may be classified as a subtype of the partner-focused obsessions.
Prevalence and epidemiology
While exact prevalence rates of ROCD are not well established, studies show that relationship-related obsessions are relatively common among people with OCD. ROCD symptoms can appear at different stages of the relationship with the partner and are not limited to a specific demographic.
Read more »
By Prof. Levine & Dr. Salganik
שלום רב לקוראנו
הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית במערכת יחסים אינטימית (באנגלית: Relationship Obsessive-Compulsive Disorder או ROCD) היא תת-סוג של הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD) המאופיינת במחשבות פולשניות ובהתנהגויות כפייתיות שבמרכזן מערכות יחסים אינטימיות. נציין שעדיין אין לגמרי תמימות דעים האם קיים סוג כזה של הפרעת OCD או שניתן לכלול אותו תחת המטריה של ההגדרה האבחניתית המקובלת של OCD.
זהו מצב נפשי כרוני המאופיין כאמור במחשבות פולשניות (אובססיות) והתנהגויות חוזרות (קומפולסיות) שמטרתן להפחית חרדה (האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית [APA], 2013). בעוד שתסמיני OCD מסורתיים מתמקדים לעתים קרובות בזיהום, סימטריה או נזק, תת-קבוצה של אנשים חווים אובססיות וכפייתיות הקשורות למערכות היחסים הרומנטיות שלהם, הידועות בשם הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית ביחסים (ROCD).
ROCD זכה לתשומת לב גוברת במחקר קליני בשל השפעתו המשמעותית על רווחתם של אנשים ושביעות רצונם ממערכות יחסים.
הגדרה והמשגה של OCD במערכות יחסים בינאישיים
ROCD מאופיין בספקות מתמשכים ועיסוקים לגבי איכות הקשר, התאמתו של בן הזוג או ההרגשות כלפי בן הזוג. אובססיות אלה מובילות לעיתים קרובות להתנהגויות כפייתיות כגון חיפוש הרגעה, בדיקה או טקסים מנטליים שמטרתם להפחית את אי הוודאות.
שני נושאים עיקריים נפוצים ב- ROCD:
אובססיות ממוקדות יחסים בינאישיים: ספקות לגבי "צדקת" היחסים, התאמה או נוכחות של אהבת אמת..
אובססיות ממוקדות בן זוג: עיסוק בפגמים נתפסים במראהו של בן הזוג, באישיותו או בתכונות אחרות.
יש המציינים סוג שלישי של ROCD הממוקד בקנאה רטרואקטיבית. לפרטנרים קודמים של השותף האינטימי או יתכן שניתן לסווג זאת כתת סוג של האובססיות הממוקדות בבן הזוג.
שכיחות ואפידמיולוגיה
בעוד שיעורי שכיחות מדויקים של ROCD אינם מבוססים היטב, מחקרים מראים כי אובססיות הקשורות ליחסים נפוצים יחסית בקרב אנשים עם OCD. תסמיני ROCD יכולים להופיע בשלבי שונים של היחסים עם בני הזוג ואינם מוגבלים לדמוגרפיה ספציפית.
Read more »
By Prof. Levine & Dr. Salganik
Hello all
In our model, the self includes the elements of the human psyche. The model first assumes the existence of the "primary self", which is in fact the basic biological core consisting of several innate structures and subject to development during life, this self includes the instinctive emotional and cognitive parts of the person. The primary self uses the reservoirs and mechanisms of emotion, memory and cognitive abilities and it contains primary nuclei for the future development of other mental structures.
Let's first refer to the primary self (Biological Premordial Core): the primary self consists of innate biological structures and instincts that form the innate basis of the parts of the personality and it also included the cognitive processes and the emotional processes. This primary self has its own dynamics during a person's life and is subject to changes with age, following diseases, traumas, drug consumption, addiction, etc. Both the instincts and the basic needs in each and every person change according to different periods of development and aging – (hence their effect on behavior) and may change through drugs, trauma, diseases and more. Within the primary self there is the potential for instrumental abilities that are innate, but they can also be promoted, or on the contrary, suppressed through the influence of the reference groups. The primary self also has cognitive abilities that are partly innate and partly dependent on interactions with the environment during the first years of life. In addition, it includes the temperament and emotional intelligence that are partly innate and partly dependent on interactions with the environment in the first years of life. And finally, it includes an energy charge that is mostly innate but can be suppressed through the influence of the reference groups, as well as through various situational factors. The primary self also includes the six personal sensitivity channels: Individual Sensitivity Channels (ISC) which reflect our individual reactivity in response to stressors (both external and internal). So far we have identified six channels of sensitivity:
- Sensitivity regarding a person's status and position (status channel)
- Sensitivity to changes in norms (norm channel)
- Sensitivity regarding emotional attachment to others (attachment channel)
- Sensitivity to threat (threat channel)
- Sensitivity for routine changes (routine channel)
- Sensitivity to a decrease in energy level and the ability to act derived from it (energy channel)
From the initial self, they continue to develop from innate nuclei that constitute a primordial basis for development in the interaction of the baby and later the person during his life with the figures in his environment and the events of reality. Consequently, a number of superstructures is developed:
1] The reflective agency,
2] Three structures that together make up the secondary self or the social self, these include:
A] The group of internalized characters that we will metaphorically call the Board (or Directorate) of Internalized Characters,
B] Enemies’ group
C] A group of Me-representations.
Read more »
By Prof. Levine & Dr. Salganik
שלום רב
במודל שלנו העצמי כולל את מרכיבי נפש האדם. המודל מניח תחילה קיומו של "עצמי הראשוני", שהוא למעשה הגרעין הביולוגי הבסיסי המורכב ממספר מבנים מולדים ונתון להתפתחות גוברת במהלך החיים, עצמי זה כולל את החלקים האינסטינקטיביים הרגשיים והקוגניטיביים של האדם. העצמי הראשוני משתמש במאגרי ומנגנוני הרגש, הזיכרון וביכולות הקוגניציה והוא מכיל גרעינים ראשוניים להתפתחות עתידית של מבני נפש אחרים.
נתייחס תחילה לעצמי הראשוני (Biological Predestined Core): העצמי הראשוני מורכב ממבנים ביולוגיים מולדים ואינסטינקטים המהווים את הבסיס המולד של חלקי האישיות והוא כלל גם את תהליכים הקוגניטיביים והתהליכים הרגשיים. לעצמי ראשוני זה יש דינמיקה משלו במהלך חייו של האדם והוא נתון לשינויים עם הגיל, בעקבות מחלות, טראומות, צריכת סמים, התמכרות וכו '. הן האינסטינקטים והן הצרכים הבסיסיים אצל כל אדם ואדם משתנים בהתאם לתקופות התפתחות שונות והזדקנות – (ומכאן השפעתם על ההתנהגות) ועשויים להשתנות באמצעות תרופות, טראומה, מחלות ועוד. בתוך העצמי הראשוני קיים הפוטנציאל ליכולות אינסטרומנטליות שהן מולדות, אך ניתן גם לקדם אותן, או להיפך, לדכא אותן באמצעות השפעתן של קבוצות הייחוס. לעצמי הראשוני יש גם יכולות קוגנטיביות שבחלקן מולדות ובחלקן תלויות באינטראקציות עם הסביבה במהלך שנות החיים הראשונות. בנוסף, הוא כולל את הטמפרמנט והאינטליגנציה הרגשית שהם בחלקם מולדים ובחלקם תלויים באינטראקציות עם הסביבה בשנים הראשונות לחיים. ולבסוף, הוא כולל מטען אנרגיה שהוא בעיקר מולד אך ניתן לדכא אותו באמצעות השפעת קבוצות הייחוס, כמו גם באמצעות גורמים מצביים שונים. העצמי הראשוני כולל גם את ששת ערוצי הרגישות האישיים: ערוצי רגישות אינדיבידואליים (ISC) המשקפים את תגובתיות הפרט שלנו בתגובה לגורמי לחץ (חיצוניים ופנימיים כאחד). עד כה זיהינו שישה ערוצי רגישות:
- רגישות לגבי מעמדו ומיקומו של אדם (ערוץ סטטוס)
- רגישות לשינויים בנורמות (ערוץ נורמות)
- רגישות ביחס להיקשרות רגשית לזולת (ערוץ התקשרות)
- רגישות לאיום (ערוץ איום)
- רגישות לשינויים שגרתיים (ערוץ שגרתי)
- רגישות לירידה ברמת האנרגיה ויכולת הפעולה הנגזרת ממנה (ערוץ אנרגיה)
מתוך העצמי הראשוני הולכים ומתפתחים מתוך גרעינים מולדים המהווים בסיס פרה-מורדיאלי להתפתחות תוך אינטראקציה של התינוק ובהמשך האדם במהלך חייו עם הדמויות בסביבתו ואירועי המציאות מספר מבני-על:
1] המנגנון הרפלקטיבי,
2] שני מבנים שיחד מרכיבים את העצמי המשני או העצמי החברתי, אלו כוללים את:
א] קבוצת אוסף הדמויות המופנמות שנכנה במטפורה דירקטוריון הדמויות המופנמות ,
ב] קבוצת אוסף האויבים
3] קבוצת אוסף ייצוגיי האני.
Read more »
By Prof. Levine & Dr. Salganik
Greetings to our readers,
Stockholm syndrome describes the psychological state of the victim who identifies with the captor or abuser and their goals. Stockholm syndrome is relatively rare; A report by the FBI, the American estimates that the situation occurs in about 8% of hostage victims.
AI-assisted Illustration
The name of the syndrome is derived from a failed bank robbery in Stockholm, Sweden. In August 1973, four Sveriges Kreditbanken employees were held hostage in the bank's vault for six days. During the confrontation, an apparently inappropriate relationship developed between the captive and her captor. One of the female hostages, during a telephone conversation with Swedish Prime Minister Olof Palme, even said that she completely trusts her captors, but fears that she will die in a police attack on the building.
Below is a breakdown of the course of events at the bank from the article at https://www.history.com/news/stockholm-syndrome
On the morning of August 23, 1973, an escaped prisoner crossed the streets of Sweden's capital and entered a bustling bank, Sveriges Kreditbanken, in Stockholm's prestigious Norrmalmstorg Square. Under his jacket was an extendable object that he carried in his arms, upon entering the bank Jan-Erik Olsson pulled out a loaded submachine gun, fired at the ceiling, and disguising his voice to sound like an American, shouted in English, "The party has just begun!"
After wounding a police officer who responded to a silent alarm, the robber took four of the bank's employees hostage. It was Olsson, a safecracker who did not return to prison after a vacation during his three-year sentence for major fraud. Olsson demanded more than $700,000 in Swedish and foreign currency, a getaway car and the release of Clark Olofsson, who was serving a prison sentence for robbery and was an accomplice in the 1966 murder of a police officer.
Within hours, the police paid the ransom and even brought a blue Ford Mustang with a full tank of gas. Clark Olofsson was also released and joined Jan Olsson. However, authorities refused the robber's demand to leave with the hostages to ensure safe passage.
The unfolding drama grabbed headlines around the world and played out on TV screens across Sweden. The public flooded the police headquarters with proposals to end the conflict, which ranged from a concert of religious tunes by the Salvation Army band to sending a swarm of angry bees to sting the criminals until they surrender.
At Olsson’s command, the kidnapped locked themselves in a crowded bank safe, and soon formed a "strange" relationship with their captors. Olsson draped a woolen coat over hostage Kristin Enmark's shoulders when she began to shake, soothed her when she had a bad dream and gave her a bullet from his pistol as a souvenir. The shooter comforted the captive Birgitta Lundblad when she was unable to make contact with her family by phone and told her: "Try again; don't give up."
When hostage Elizabeth Oldgren complained of claustrophobia, he allowed her to leave the vault attached to a 100-foot rope, and Oldgren told a New Yorker reporter a year later that even though she was strapped in, "I remember very well that I thought it was very kind of him to let me leave the vault."
Olson's benevolent actions aroused the sympathy of the hostages. "When he treated us well," said hostage Sven Sepstrom, "we could think of him as a god who appeared to us in an emergency."
On the second day, the hostages were already talking privately with their captor, and they began to fear the police more than their captors. When the commissioner was allowed inside to check on the health of the hostages, he noticed that the captives seemed hostile towards him but calm and cheerful with the gunmen.
The police chief told the press that he doubted that the gunman would harm the hostages because they had developed "a fairly relaxed relationship ".
Enmark even called Swedish Prime Minister Olof Palme, who was already busy with the upcoming general election and a deathbed vigil for the revered King Gustav VI Adolf, 90, and begged him to let the robbers take her with them in the getaway car.
"I completely trust Clark and the robber," she assured Palma. "I'm not desperate. They didn't do anything to us. On the contrary, they were very nice. But, you know, Olof, what I'm afraid of is that the police will attack and make us die."
Even when they were threatened with physical harm, the hostages still saw compassion in their captors. After Olsson threatened to shoot Sven Säfström in the leg to shock the police, the hostage told The New Yorker: "How well I thought he said it was just my leg that he was going to shoot." Enmark tried to convince her friend the hostage to "accept" the bullet: "But Sven, it's only by foot."
In the end, the kidnappers did not physically harm the hostages, and on the night of August 28, after more than 130 hours, the police poured tear gas into the safe and the attackers quickly surrendered. The police called for the hostages to leave first, but the four captives, who defended their captors to the end, refused. Enmark yelled, "No, Jan Olsson and Clark Olofsson go first – you'll shoot them if we go first!"
Police officers in gas masks escort 32-year-old Jan Erik Olsson from the bank.
At the door of the vault, the prisoners and the hostages hugged, kissed and shook hands. When the police caught the two gunmen, two female hostages shouted: "Don't hurt them – they didn't hurt us." As Enmark was carried away on a stretcher, she shouted to the handcuffed Olofsson, "Clark, I'll see you again."
The seemingly irrational connection of the hostages to their captors confused the public and the police, who even investigated whether Enmark had planned the robbery with Olofsson. The captives were also confused. A day after her release, Oldgren asked a psychiatrist: "Is there something wrong with me? Why don't I hate them?"
Psychiatrists compared the behavior to the battle shock displayed by the soldiers during the war, and explained that the hostages were emotionally indebted to their captors, and not to the police, for saving them from death. A few months after the failed robbery, psychiatrists called the strange phenomenon "Stockholm syndrome".
Even after Olofsson and Olsson returned to prison, the hostages paid visits to their former captors. An appeals court overturned Olofsson's conviction, but Olsson spent years behind bars before being released in 1980. After he was released, he married one of the many women who sent him letters of admiration while he was imprisoned, moved to Thailand and in 2009 published his autobiography, called "The Stockholm Syndrome".
Read more »
By Prof. Levine & Dr. Salganik
לקוראינו שלום רב
תסמונת שטוקהולם מתארת את מצבו הפסיכולוגי של האדם הקורבן המזדהה עם השובה או המתעלל ומטרותיהם. תסמונת שטוקהולם היא נדירה יחסית; דיווח של ה-FBI, האמריקאי מעריך כי המצב מתרחש בכ-8% מקורבנות בני הערובה.
איור בעזרת AI
שמה של התסמונת נגזר משוד בנק כושל בשטוקהולם, שבדיה. באוגוסט 1973 הוחזקו ארבעה מעובדי Sveriges Kreditbank כבני ערובה בכספת הבנק במשך שישה ימים. במהלך העימות התפתח קשר בלתי הולם לכאורה בין השבוי לשובה. אחת מבנות הערובה, במהלך שיחת טלפון עם ראש ממשלת שוודיה אולוף פאלמה, אף אמרה כי היא סומכת לחלוטין על שוביה, אך חוששת שהיא תמות במתקפה משטרתית על הבניין.
להלן פירוט מהלך הדברים בבנק מתוך הכתבה ב https://www.history.com/news/stockholm-syndrome
בבוקר ה-23 באוגוסט 1973, אסיר נמלט חצה את רחובות עיר הבירה של שבדיה ונכנס לבנק הומה, Sveriges Kreditbanken, בכיכר נורמאלמסטורג היוקרתית בשטוקהולם. מתחת לז'קט שלו היה חפץ מארך שנשא בזרועותיו, בהיכנסו לבנק שלף יאן-אריק אולסון תת-מקלע טעון, ירה בתקרה, ובהסוואת קולו כך שיישמע כמו אמריקאי, צעק באנגלית, "המסיבה רק החלה!"
לאחר שפצע שוטר שהגיב לאזעקה שקטה, השודד לקח ארבעה מעובדי הבנק כבני ערובה. היה זה אולסון, פורץ כספות שלא חזר לכלא לאחר חופשה במהלך שלוש שנות המאסר שנגזרו עליו בגין הונאה גדולה. אולסון דרש יותר מ-700 אלף דולר במטבע שוודי ובמטבע זר, מכונית מילוט ושחרורו של קלארק אולופסון, שריצה עונש מאסר בגין שוד ושימש כשותפו במקרה של רצח שוטר ב-1966. בתוך שעות, שילמה המשטרה את הכופר ואפילו הביאה פורד מוסטנג כחולה עם מיכל דלק מלא. גם קלארק אולופסון שוחרר והצטרף ליאן אולסון. עם זאת, הרשויות סירבו לדרישת השודד לעזוב עם בני הערובה בכדי להבטיח מעבר בטוח.
הדרמה המתפתחת תפסה כותרות ברחבי העולם והתרחשה על מסכי הטלוויזיה ברחבי שבדיה. הציבור הציף את מטה המשטרה בהצעות לסיום העימות שנע בין קונצרט של מנגינות דתיות של להקת צבא הישע לשליחת נחיל דבורים זועמות בכדי לעקוץ את הפושעים עד כדי כניעה.
החטופים הסתגרו בהוראתו בתוך כספת בנק צפופה, ועד מהרה יצרו קשר "מוזר" עם חוטפיהם. אולסון עטף מעיל צמר על כתפיה של בת הערובה קריסטין אנמארק כשהחלה לרעוד, הרגיע אותה כשחלמה חלום רע ונתן לה כדור מאקדחו למזכרת. היורה ניחם את השבויה בירגיטה לונדבלד כשלא הצליחה ליצור קשר טלפוני עם משפחתה ואמר לה: "נסי שוב; אל תוותרו".
כשבת הערובה אליזבת אולדגרן התלוננה על קלסטרופוביה, הוא הרשה לה לצאת מהכספת מחוברת לחבל באורך 30 מטר, ואולדגרן אמרה לכתב העיתון ניו יורקר שנה לאחר מכן שלמרות שהייתה קשורה ברצועה, "אני זוכרת היטב שחשבתי שהוא היה אדיב מאוד לאפשר לי לעזוב את הכספת". מעשיו הנדיבים של אולסון עוררו את אהדתם של בני הערובה. "כשהוא התייחס אלינו יפה", אמר בן הערובה סוון ספסטרום, "יכולנו לחשוב עליו כעל אל שהופיע לנו בשעת חרום".
ביום השני, בני הערובה כבר דיברו בשם פרטי עם שוביהם, והם החלו לפחד מהמשטרה יותר מאשר מחוטפיהם. כאשר הורשה המפכ"ל להיכנס פנימה כדי לבדוק את מצב בריאותם של בני הערובה, הוא הבחין כי השבויים נראו עוינים כלפיו אך רגועים ועליזים עם החמושים. מפקד המשטרה אמר לעיתונות כי הוא מטיל ספק בכך שהחמושים יפגעו בבני הערובה משום שהם פיתחו "מערכת יחסים רגועה למדי".
אנמרק אפילו התקשרה לראש ממשלת שוודיה אולוף פאלמה, שכבר היה עסוק בבחירות הכלליות המתקרבות ובמשמרת על ערש דווי של המלך הנערץ גוסטב השישי אדולף בן ה-90, והתחננה בפניו שייתן לשודדים לקחת אותה איתם במכונית המילוט. "אני סומכת לחלוטין על קלארק ועל השודד" , היא הבטיחה לפאלמה. "אני לא נואשת. הם לא עשו לנו כלום. להיפך, הם היו נחמדים מאוד. אבל, אתה יודע, אולוף, מה שאני מפחד ממנו זה שהמשטרה תתקוף ותגרום לנו למות".
גם כאשר איימו עליהם בפגיעה פיזית, בני הערובה עדיין ראו חמלה אצל חוטפיהם. לאחר שאולסון איים לירות ברגלו שלסוון ספסטרום כדי לזעזע את המשטרה, סיפר בן הערובה ל"ניו יורקר": "כמה טוב חשבתי שהוא אמר שזו רק הרגל שלי שהוא יירה בה". אנמארק ניסתה לשכנע את חברה בן הערובה ל"קבל" את הכדור: "אבל סוון, זה רק ברגל".
בסופו של דבר, החוטפים לא פגעו פיזית בבני הערובה, ובליל ה-28 באוגוסט, לאחר יותר מ-130 שעות, הזרימה המשטרה גז מדמיע לתוך הכספת והתוקפים נכנעו במהירות. המשטרה קראה לבני הערובה לצאת ראשונים, אך ארבעת השבויים, שהגנו על חוטפיהם עד הסוף, סירבו. אנמארק צעקה, "לא, יאן אולסון וקלארק אולופסון הולכים ראשונים – אתם תירו בהם אם אנו נצא ראשונים!"
שוטרים במסכות גז מלווים את יאן אריק אולסון בן ה-32 מהבנק.
בפתח הכספת התחבקו האסירים ובני הערובה, התנשקו ולחצו ידיים. כשהמשטרה תפסה את שני החמושים, שתי בנות ערובה צעקו: "אל תפגעו בהם – הם לא פגעו בנו". בזמן שאנמרק הובלה משם באלונקה, היא צעקה לאולופסון האזוק, "קלארק, אני אראה אותך שוב".
הקשר הבלתי רציונלי לכאורה של בני הערובה לשוביהם בלבל את הציבור ואת המשטרה, שאף חקרה אם אנמרק תכננה את השוד עם אולופסון. גם השבויים היו מבולבלים. יום לאחר שחרורה שאלה אולדגרן פסיכיאטר: "האם משהו לא בסדר איתי? למה אני לא שונאת אותם?"
פסיכיאטרים השוו את ההתנהגות להלם הקרב שהפגינו החיילים בזמן המלחמה, והסבירו כי בני הערובה היו חייבים רגשית לחוטפיהם, ולא למשטרה, על כך שניצלו ממוות. חודשים ספורים לאחר השוד הכושל, פסיכיאטרים כינו את התופעה המוזרה "תסמונת שטוקהולם",
גם לאחר שאולופסון ואולסון חזרו לכלא, ערכו בני הערובה ביקורים אצל שוביהם לשעבר. בית משפט לערעורים ביטל את הרשעתו של אולופסון, אך אולסון בילה שנים מאחורי סורג ובריח לפני ששוחרר ב-1980. לאחר שהשתחרר, התחתן עם אחת הנשים הרבות ששלחו לו מכתבי הערצה בעת שהיה כלוא, עבר לתאילנד ובשנת 2009 הוציא את האוטוביוגרפיה שלו, בשם "תסמונת שטוקהולם".
Read more »
Prof. Joseph Levine, M.D. is an emeritus associate professor in the Division of Psychiatry, Faculty of Health Sciences, Ben Gurion University in Israel. Prof. Levine is a certified psychiatrist with clinical experience in controlled trials of adult psychiatric disorders and in psychotherapy. He was awarded a NRSAD independent investigator grant for the study of Creatine Monohydrate in psychiatric disorders -- mainly Schizophrenia. He resides and treats patients in Tel Aviv and all of central Israel.
