קטגוריה: בלוג משותף

שלום רב לקוראינו

הפרעת זהות דיסוציאטיבית,, (Dissociative Identity Disorder) שהייתה מוכרת בעבר כ"הפרעת אישיות מרובה" (Multiple Personality Disorder),או מרובת פנים, מהווה אחד הנושאים השנויים ביותר במחלוקת בפסיכיאטריה ובפסיכולוגיה. בשנים האחרונות חלה עלייה במודעות למצבי דיסוציאציה מורכבים, לצד דיון מעמיק באמיתות ההפרעה, בשכיחותה ובאופן הטיפול בה. בכתבה זו נבחן את הפרעת זהות דיסוציאטיבית דרך מודל תיאורטי ל"עצמי " המורכב משלושה רכיבים מרכזיים: (1) "העצמי הראשוני" (2) "דירקטוריון הדמויות המופנמות", ו-(3) "קבוצת האויבים".

הכתבה סוקרת את המאפיינים הקליניים והאבחוניים של הפרעת זהות דיסוציאטיבית , את הקשר ההדוק בין ההפרעה לטראומה מוקדמת, ומתארת כיצד ניתן ליישם את המודל המוצע להבנה מעמיקה יותר של הדינמיקה הפנימית והיחסים בין חלקי האישיות השונים אצל הסובלים מההפרעה. כמו כן, נדון באפשרויות טיפוליות הנגזרות מן המודל, תוך התייחסות לערוצי הרגישות האישיים, להשפעה של דמויות מופנמות חיוביות, ושליליות (אויבים) על המבנה הנפשי, ולתפקיד המנהיג הפנימי בדירקטוריון הדמויות המופנמות בתהליך השיקום.

איור בעזרת AI: המחשת הפרעת זהות דיסוציאטיבית

הפרעת זהות דיסוציאטיבית מוגדרת כמצב נפשי שבו מתקיימות שתי זהויות או יותר באותו אדם, כאשר כל זהות מתאפיינת בתפיסה עצמית, סגנון התנהגות, ואף בזיכרונות שונים (American Psychiatric Association [APA], 2013). במקרים רבים, קיימים פערים משמעותיים בזיכרון האוטוביוגרפי, תחושות ניתוק (דֶרֶיאליזציה/דֶפֶרסונליזציה) ואובדן זמן . (Putnam, 1989) מחקרים שונים מצביעים על כך שהפרעת זהות דיסוציאטיבית מתפתחת לרוב כתגובה לטראומה מורכבת או מתמשכת בילדות, כמו התעללות פיזית, רגשית או מיני.

יש חוקרים וקלינאים המטילים ספק בשיעור השכיחות המדווח של הפרעת זהות דיסוציאטיבית וטוענים כי ייתכן שמקרים רבים מתויגים בטעות כתוצאה משימוש שגוי בטכניקות היפנוטיות או שמדובר בזיהוי יתר . מאידך, קיימים עדויות קליניות ואמפיריות לכך שלא מעט מטופלים עם הפרעת זהות דיסוציאטיבית אינם מאובחנים כראוי.

קרא עוד: הפרעת זהות דיסוציאטיבית בראי מודל ה”עצמי”

שלום רב לקוראנו

המודל שלנו לחיי הנפש מניח תחילה קיומו של "עצמי הראשוני", שהוא למעשה הגרעין הביולוגי הבסיסי המורכב ממספר מבנים מולדים ונתון להתפתחות גוברת במהלך החיים, עצמי זה כולל את החלקים האינסטינקטיביים הרגשיים והקוגניטיביים של האדם. העצמי הראשוני משתמש במאגרי ומנגנוני הרגש, הזיכרון וביכולות הקוגניציה והוא מכיל גרעינים ראשוניים להתפתחות עתידית של מבני נפש אחרים.

נתייחס תחילה לעצמי הראשוני (Biological Predestined Core): העצמי הראשוני מורכב ממבנים ביולוגיים מולדים ואינסטינקטים המהווים את הבסיס המולד של חלקי האישיות והוא כלל גם את תהליכים הקוגניטיביים והתהליכים הרגשיים. לעצמי ראשוני זה יש דינמיקה משלו במהלך חייו של האדם והוא נתון לשינויים עם הגיל, בעקבות מחלות, טראומות, צריכת סמים, התמכרות וכולי. הן האינסטינקטים והן הצרכים הבסיסיים אצל כל אדם ואדם משתנים בהתאם לתקופות התפתחות שונות והזדקנות – (ומכאן השפעתם על ההתנהגות) ועשויים להשתנות באמצעות תרופות, טראומה, מחלות ועוד.

בתוך העצמי הראשוני קיים הפוטנציאל ליכולות אינסטרומנטליות שהן מולדות, אך ניתן גם לקדם אותן, או להיפך, לדכא אותן באמצעות השפעתן של קבוצות הייחוס. לעצמי הראשוני יש גם יכולות קוגניטיביות שבחלקן מולדות ובחלקן תלויות באינטראקציות עם הסביבה במהלך שנות החיים הראשונות. בנוסף, הוא כולל את הטמפרמנט והאינטליגנציה הרגשית שהם בחלקם מולדים ובחלקם תלויים באינטראקציות עם הסביבה בשנים הראשונות לחיים. ולבסוף, הוא כולל מטען אנרגיה שהוא בעיקר מולד אך ניתן לדכא אותו באמצעות השפעת קבוצות הייחוס, כמו גם באמצעות גורמים מצביים שונים. ה

העצמי הראשוני כולל גם את ששת ערוצי הרגישות האישיים: ערוצי רגישות אינדיבידואליים (ISC) המשקפים את תגובתיות הפרט שלנו בתגובה לגורמי לחץ (חיצוניים ופנימיים כאחד). עד כה זיהינו שישה ערוצי רגישות:

1. רגישות לגבי מעמדו ומיקומו של אדם (ערוץ הסטטוס).

2. רגישות לשינויים בנורמות (ערוץ הנורמות).

3. רגישות ביחס להיקשרות רגשית לזולת (ערוץ ההתקשרות).

4. רגישות לאיום (ערוץ האיום).

5. רגישות לשינויים שגרתיים (ערוץ השגרה).

6. רגישות לירידה ברמת האנרגיה ויכולת הפעולה הנגזרת ממנה (ערוץ האנרגיה).

7. רגישות למגוון היבטים פרופריוצפטיביים תחושתיים העולים מן הגוף (הערוץ הפרופריוצפטיבי).

ככל שהאדם מגלה פחות רגישות בערוצים אלו כך הוא בריא יותר נפשית. רגישות רבה בערוץ אחד או יותר מדגימה פתולוגיה נפשית.

קרא עוד: כיצד הנרטיבים האישיים, המשפחתיים, הקבוצתיים, התת-תרבותיים והלאומיים מתבטאים במודל ”העצמי” לחיי הנפש?

שלום רב לקוראנו

הרעיון הפילוסופי של התחליף

במארג המורכב של המחשבה האנושית, מושג ה"תחליף" מתגלה כישות מעשית ומטאפיזית כאחד. בבסיסו, תחליף הוא מה שעומד במקום האחר, ישות דמות או רעיון שממלא, מחליף או מחקה את הפונקציה של המקור. עם זאת, לצמצם את התחליף לשומר מקום בלבד פירושו להתעלם מהשלכותיו העמוקות באונטולוגיה, אתיקה, אסתטיקה ואפיסטמולוגיה. להלן נחקור את ממדי המחליף, נתחקה אחר שושלת היוחסין הפילוסופית שלו ונבחן את תהודתו במחשבה בת זמננו.

האונטולוגיה של ההחלפה

התחליף פועל במצב כפול: כהשתקפות וכסטייה. ביכולתו הרפלקטיבית, הוא משקף את מהות המקור, השואף לחקות את תפקידו או נוכחותו. עם זאת, בסטייתו הוא מסמל היעדר – תזכורת למה שאבד, לא שלם או בלתי ניתן להשגה. תפיסת ה"להיות" וה"להיות-שם" של היידגר מציעה קרקע פורייה לבחינת הדואליות הזאת. תחליף עשוי להיתפס כניסיון לשחזר או לקרב נוכחות אונטולוגית, אך בה בעת הוא מדגיש את חוסר האפשרות של שכפול מלא.

למשל דיוקן של אדם אהוב. הדיוקן מחליף את נוכחותו הפיזית, מעורר את מהותו אך הוא גם מסמן את היעדרו באופן בולט. דואליות זו מזמינה הרהור על טבע המציאות והייצוג – שיח עתיק כמו "אלגוריה של המערה" של אפלטון, שבו הצללים משמשים תחליף לממשי, ומבלבלים את הגבולות בין מראה עין לאמת.

האתיקה של ההחלפה

שיקולים אתיים של החלפה סובבים לעתים קרובות סביב האותנטיות של ההחלפה והשלכותיה. החלפת פעולה, החלטה או ישות אחת באחרת היא טעונת ערכים מטבעה, ונושאת השלכות אודות אמון, אחריות וצדק. עמנואל לוינס, בהרהוריו על אלטרנטיבות ואחריות, נוגע בהחלפה באמצעות הדרישה האתית לתעדף את האחר. כאן, החלפה של האני באחר אינה רק החלפה אלא קריאה אתית עמוקה – לעמוד לצד האחר בסבלו או בפגיעותו.

עם זאת, דילמות אתיות מתעוררות כאשר ההחלפה מפרה אמון או מפחיתה מהערך הפנימי של המקור. החלפת מערכות יחסים אמיתיות ביחסים עסקיים, או החלפת העבודה האנושית בתהליכים ממוכנים, למשל, מעלה שאלות על כבוד, אוטונומיה וניכור. שיקולים אלה מזמינים אותנו לבחון את משקלן המוסרי של פעולות חלופיות, ולדרוש איזון בין הכרח לבין כבוד לאין תחליף.

קרא עוד: מושג התחליף, הבנת הדחף ותפקידם של אובייקטים תחליפיים

שלום רב לקוראנו

יכולת התפיסה האנושית אינה קליטה פסיבית של גירויים וגם לא "תיאטרון מנטלי" גרידא. תפיסה זו נובעת מיחסי גומלין מורכבים בין החושים לבין המודלים הפנימיים של המוח. כדי לשרוד ולשגשג, עלינו לנתח במדויק את מה שנובע חיצונית ממה שנוצר בנפשנו פנימה. הבחנה זו עומדת בבסיס כל דבר, החל מזיהוי איומים וכלה באינטראקציה חברתית. עם זאת, אשליות, הזיות ובלבולים יכולים להתרחש כאשר התהליכים העצביים השומרים על גבול זה משתבשים.

קרא עוד: מנגנוני ההבחנה בין עולם המציאות החיצוני לעולם הנפשי הפנימי

שלום רב לקוראנו

אובייקטי מעבר, מונח שנטבע לראשונה על ידי רופא הילדים והפסיכואנליטיקאי הבריטי דונלד ויניקוט, מתייחסים לחפצים פיזיים המשמשים ילדים כדי להקל על המעבר בין תלות לעצמאות, בדרך כלל בשלבי ההתפתחות של הילדות המוקדמת. להלן סקירה מקיפה של ההגדרה, השימוש וההשלכות התיאורטיות של אובייקטי מעבר כפי שהושגו על ידי חוקרים שונים. בנוסף, נשער אודות היסודות הנוירוביולוגיים של התופעה, ונבחן את אזורי המוח המעורבים בהתקשרות לאובייקטי המעבר והשימוש בהם. באמצעות הסינתזה של תיאוריה פסיכואנליטית, פסיכולוגיה התפתחותית ומדעי המוח, ננסה לתרום להבנה הוליסטית של אובייקטי מעבר.

דונלד ויניקוט [ 1896-197]

אובייקטי מעבר ממלאים תפקיד משמעותי בהתפתחות הילד, במיוחד בהקלת המעבר מתלות ראשונית במטפלים העיקריים לאוטונומיה מוגברת. המונח "אובייקט מעבר" הוצג על ידי דונלד ויניקוט בשנת 1953 ומתייחס לפריט, לעתים קרובות שמיכה או בובת בעל חיים ממולאת, שילד משתמש בו להרגעה ונחמה כאשר הוא מופרד מהמטפל העיקרי שלו. אובייקטים אלה משמשים כמתווכים בין עולמו הפנימי של הילד לבין המציאות החיצונית, ומספקים ויסות רגשי במהלך מעברים התפתחותיים מרכזיים.

בעוד שההמשגה של ויניקוט הניחה את היסודות, חוקרים מאוחרים יותר בנו על הרעיון והרחיבו אותו, וחקרו את ממדיו הפסיכולוגיים, ההתפתחותיים והנוירוביולוגיים.

הגדרה ושימוש באובייקטי מעבר:

על פי ויניקוט, אובייקטי מעבר הם אובייקטים "קודם כל לא אני" המשמשים גשר בין העצמי של התינוק לבין העולם שמחוץ לאם. הם משמשים בכדי לעזור לילד לנהל את חרדת הפרידה מהמטפלים שלו תוך מתן נחמה. ויניקוט הניח כי אובייקטים אלה מגלמים שלב מעבר התפתחותי שבו עולם הפנטזיה הפנימי של הילד והמציאות החיצונית מתחילים להתמזג, ומאפשרים לילד חקירה עצמאית של העולם.

חוקרים שונים הרחיבו את עבודתו של ויניקוט, והציעו פרשנויות שונות לתפקידם ולמשמעותם של אובייקטי מעבר. תיאוריית ההתקשרות של בולבי, למשל, רואה באובייקטי מעבר ייצוגים של בסיס בטוח, המספק יציבות רגשית בעתות מצוקה. פסיכולוגים התפתחותיים אחרים הדגישו את תפקידם של אובייקטים אלה בקידום ויסות רגשי ובטיפוח תחושת ביטחון והמשכיות בהיעדר מטפל.

דובי מצומרר כאובייקט מעבר

קרא עוד: אובייקט מעבר: הגדרה, פרספקטיבות תיאורטיות וטיפוליות, והקשר למודל העצמי

הפרעת אישיות תלותית היא מצב פסיכולוגי נפוץ המאופיין בצורך מוגזם להיות תלוי ונשען על האחר המוביל להתנהגות כנועה ונצמדת.

הפרעת אישיות תלותית מוגדרת על ידי ה- DSM-5 כהפרעת אישיות מאשכול ההפרעות C המאופיינת בצורך נרחב ומוגזם להיות תלויים באחר הבאה לידי ביטוי בבגרות המוקדמת ונוכחת במגוון הקשרים.

קריטריונים של DSM-5

על פי ה- DSM-5, הפרעת אישיות תלותית מאובחנת על סמך נוכחות של צורך נרחב ומופרז לתלות המוביל להתנהגויות כנועות ונצמדות ופחדים מהיפרדות, כפי שמאופיין על ידי לפחות חמישה מהסעיפים הבאים:

1. קושי לקבל החלטות יומיומיות ללא ייעוץ מוגזם והרגעה מאחרים.
2. הזדקקות לאחרים בכדי שיקחו אחריות על רוב התחומים העיקריים של חייהם.
3. קושי להביע אי הסכמה עם אחרים בגלל פחד מאובדן תמיכה או אישור בהם.
4. קושי ליזום פרויקטים או לעשות דברים באופן עצמאי בשל חוסר אמון בשיקול דעת עצמי או ביכולות עצמיות.
5. האדם עושה מאמצים מוגזמים בכדי לקבל טיפוח אישור ותמיכה מאחרים, עד כדי התנדבות לעשות דברים שאינם נעימים לו.
6. האדם מרגיש לא נוח או חסר אונים כאשר הוא לבדו בגלל פחדים מוגזמים של חוסר יכולת לפעול בעצמו.
7. האדם מחפש בדחיפות מערכת יחסים אחרת כמקור לטיפוח אישר ותמיכה כאשר מערכת יחסים קרובה קיימת מסתיימת.
8. האדם עסוק באופן לא מציאותי בפחדים שיגרמו להם לדאוג לעצמם.

אטיולוגיה

האטיולוגיה של הפרעת אישיות תלותית היא רב-גורמית, ומערבת גורמים גנטיים, סביבתיים ופסיכולוגיים. חוויות ילדות מוקדמות, כגון הורות מגוננת יתר על המידה או להפך הזנחה, עשויות לגרום לאנשים לפתח התנהגויות תלותיות. תיאוריות קוגניטיביות מציעות סכמות לא מסתגלות לגבי ערך העצמי ויהחסים הבין-אישיים כגורמים תורמים.

גנטיקה

בעוד סמנים גנטיים ספציפיים עבור הפרעת אישיות תלותית לא זוהו באופן מספק, מחקרים משפחתיים מציעים קיומו של מרכיב תורשתי. מחקרי תאומים מצביעים על כך שלתכונות אישיות הקשורות לתלות, כגון נוירוטיות ונעימות, עשויות להיות יסודות גנטיים. המחקר הגנטי נמשך בכדי לזהות אתרים ספציפיים ובגנום את תפקידם בהפרעת אישיות תלותית.

אפידמיולוגיה

הפרעת אישיות תלותית הוא נדיר יחסית, עם שכיחות משוערת של 0.49% עד 1.5% באוכלוסייה הכללית. היא מאובחנת לעתים קרובות יותר אצל נשים, אם כי הדבר עשוי לשקף הטיות מגדריות באבחון. מחקרים בין-תרבותיים מצביעים על שונות בשכיחות, אולי מושפעת מנורמות חברתיות לגבי תלות ועצמאות.

ביטויים קליניים

אנשים עם הפרעת אישיות תלותית מציגים:

• קושי לקבל החלטות יומיומיות ללא ייעוץ מוגזם מאחרים והרגעה.
• נטייה לאפשר לאחרים לקחת אחריות על תחומים מרכזיים בחייהם.
• פחד נטישה ווהיפרדות חיפוש דחוף של מערכות יחסים חדשות כאשר מערכת יחסים קרובות מסתיימות.
• קושי להביע אי הסכמה מהאחר מחשש לאבד תמיכה.
• חוסר יכולת ליזום פרויקטים או לעשות דברים באופן עצמאי בגלל חוסר אמון ביכולת אישית.
• נטייה להתאמץ יתר על המידה בכדי לקבל טיפוח ותמיכה, אפילו להתנדב למשימות לא נעימות.

קרא עוד: הפרעת אישיות תלותית בראי מודל העצמי שאנו מפתחים, ערוצי הרגישות והטיפול הממוקד בקבוצות ההתייחסות

שלום רב לקוראינו

שיטת האיבחון האמריקאית ה-DSM-5-TR מחלקת הפרעות אישיות לאשכול A, אשכול B ואשכול C. כל אשכול מקיף קבוצה מובחנת של הפרעות אישיות עם מאפיינים משותפים לגבי סימפטומים, התנהגויות ודפוסים פסיכולוגיים בסיסיים.

אשכול A מתייחס להפרעות אישיות עם מאפיינים מוזרים או אקסצנטריים. אלה כוללים הפרעת אישיות פרנואידית, הפרעת אישיות סכיזואידית והפרעת אישיות סכיזוטיפית. אנשים בתוך אשכול זה מפגינים לעתים קרובות נסיגה חברתית, אמונות מוזרות או בעלות גוון פרנואידי, וקשיים ביצירת מערכות יחסים קרובות.

אשכול B כולל הפרעות אישיות עם התנהגויות דרמטיות, רגשיות או לא יציבות. אשכול זה כולל הפרעת אישיות אנטי-חברתית, הפרעת אישיות גבולית, הפרעת אישיות היסטריונית והפרעת אישיות נרקיסיסטית. אנשים בתוך אשכול זה מפגינים לעתים קרובות פעולות אימפולסיביות, חוסר יציבות רגשית ואתגרים בשמירה על מערכות יחסים יציבות.

אשכול C כולל הפרעות אישיות עם מאפיינים חרדתיים ובעלי חששות.ופחדים אלה כוללים הפרעת אישיות נמנעת, הפרעת אישיות תלותית והפרעת אישיות אובססיבית-כפייתית. אנשים בתוך אשכול זה נוטים לחוות חרדה משמעותית, פחד מנטישה או צורך מוגזם בשליטה או בפרפקציוניזם.

הפרעת אישיות נמנעת (הפרעת אישיות נמנעת) הכלולה באשכול C מאופיינת בדפוס מתמשך של חרדה חברתית, רגישות מוגברת לדחייה ותחושות מתפשטות של חוסר התאמה, יחד עם כמיהה מושרשת לקשרים משמעותיים עם אחרים.

איור הפרעת אישיות נמנעת בעזרת AI

קרא עוד: הפרעת האישיות הנמנעת באספקלריית המודל הפסיכו-ביולוגי הקשור בעצמי החברתי