קטגוריה: בלוג משותף

שלום רב לקוראנו היקרים.

נפתח תחילה בשאלה מהי אישיות?

לשם כך נצטט תחילה בתרגום חפשי ממאמרם של בלייס וחבריו מ2021.

Julie Blais, Philip G. Chen, Scott Pruysers. Editorial: Political Psychology: The Role of Personality in Politics. Editorial article; Front. Polit. Sci., 21 July 2021.

"למרות שאין הגדרה אחת המקובלת על כל תיאורטיקני האישיות, אנו יכולים לומר כי אישיות היא דפוס של תכונות קבועות יחסית ומאפיינים ייחודיים המעניקים הן עקביות והן אינדיבידואליות להתנהגותו של אדם".

אולי, הדרך הנפוצה ביותר ללמוד אישיות הייתה באמצעות גישת התכונות. תכונות, או נטיות, מתייחסות למאפיינים הפנימיים לאדם, שהם יציבים למדי לאורך זמן ובין מצבים, ומסייעים להסביר הבדלים בין אנשים. כיום ישנם מספר מודלים שונים המסייעים לארגן תכונות אישיות שונות, כאשר מודל חמשת הגורמיםFIVE FACTORS MODEL : (FFM; McCrae and Costa, 1987) הינו הבולט ביותר. ה-FFM כולל תכונות של מוחצנות (למשל, חברותיות, אסרטיביות וחיפוש ריגושים), נעימות (למשל, אמון, צניעות, חום), מצפוניות (למשל, יכולת, משמעת עצמית ושאיפה להישגים), נוירוטיות (למשל, חרדה, עצבנות ופגיעות), ופתיחות לחוויה (למשל, רעיונות, פנטזיה וערכים לא קונבנציונליים). מודל מתחרה, HEXACO [Honesty, Humility, Emotionality, Extraversion, Agreeableness, Conscientiousness, and Openness] (Ashton and Lee, 2007), כולל באופן דומה תכונות של מוחצנות, מצפוניות ופתיחות; עם זאת, HEXACO מגדיר מחדש נעימות (למשל, סליחה, עדינות וסבלנות) ונוירוטיות (שינוי השם ליציבות רגשית) תוך הוספת התכונה השישית של כנות-ענווה (למשל, הגינות, הימנעות מתאוות בצע, צניעות). בניגוד לתכונות כלליות אלה, מודל השילוש האפל (Paulhus and Williams, 2002) מגדיר את שלוש התכונות המרושעות יותר של פסיכופתיה (למשל, קשיחות, אימפולסיביות, אנטגוניזם), נרקיסיזם (למשל, האדרה עצמית, אנטגוניזם) ומקיאווליזם (למשל, מניפולציה, תכנון, אנטגוניזם). בעוד תכונות אינדיבידואליות אחרות (למשל, סמכותיות, סדיזם וכו ') ומודלים נוספים (למשל, Light Triad) קיימים, הרי FFM, HEXACO, ו Dark Triad [השילוש האפל] נוטים להיות הנפוצים ביותר.

דירקטוריון הדמויות: צולם באדיבות שמשוני שרית

קרא עוד: הבנה מרחוק את אישיות ומניעיו של מנהיג, אם על פי הספרות ואם על פי ”דירקטוריון הדמויות”

שלום רב

נדון תחילה ב"מוות וודו". מוות וודו, הינו מונח שטבע וולטר קאנון בשנת 1942 הידוע גם בשם מוות פסיכוגני או מוות פסיכוסומטי. זוהי תופעה של מוות פתאומי הנגרמת על ידי הלם רגשי חזק, כגון פחד מכוח חיצוני כלשהו. מוות וודו מצוין במיוחד בחברות ילידיות, אך גם במחנות ריכוז או מחנות שבויים, והמצב אינו ספציפי לתרבות מסוימת. [קאנון וו.ב., מוות "וודו", אנתרופולוג אמריקאי, 44, עמ' 169–181, 1942]. ליץ' בראיון ל-Medscape Medical News ציין כי אנשים אלו בדרך כלל עוברים חמישה שלבים נפרדים הכוללים: נסיגה, אדישות, אבוליה[אובדן כוח הרצון] , אקינזיה [חוסר תנועה מוטורי] נפשית ומוות פסיכוגני.

קרא עוד: הבנת מוות ”וודו” ותת קבוצה מסויימת של אבדנות באמצעות פעילות ”דירקטוריון הדמויות המופנמות”

המושג דיסוננס קוגניטיבי הוצע לראשונה על ידי הפסיכולוג ליאון פסטינגר בשנת 1956. זהו מצב של ניגוד בין עמדות או בין עמדה ופעולה הנגזרת מעמדה אחרת . דיסוננס קוגניטיבי מבטא חוסר עקביות בין מרכיבים כלשהם של ידע, גישה, רגש, אמונה או ערך, כמו גם מטרה תוכנית או עניין. התיאוריה של הדיסוננס הקוגניטיבי גורסת כי קוגניציות סותרות משמשות ככוח מניע המאלץ את המוח האנושי לרכוש או להמציא מחשבות או אמונות חדשות, או לשנות אמונות קיימות, בכדי למזער את כמות הדיסוננס (קונפליקט) בין קוגניציות [ראה ויקיפדיה בערך דיסוננס קוגניטיבי]. במילים אחרות, התיאוריה מבוססת על הרעיון שאנשים שואפים לעקביות פנימית ולהרמוניה באמונותיהם ועמדותיהם. כאשר יש חוסר עקביות או קונפליקט, הם חווים אי נוחות, ואי נוחות זו מניעה אותם לפתור את חוסר העקביות על ידי שינוי האמונות, העמדות או ההתנהגויות שלהם.

ליאון פסטינגר [1919-1989]

אמנם הפחתה של דיסוננס קוגניטיבי עשויה להקל על האדם אך חלק מהדרכים להפחתת הדיסוננס הקוגניטיבי כרוכות בעיוות האמת, דבר העלול לגרום להחלטות שגויות. פסטינגר מציע שניתן לפתור לעיתים את הדיסוננס על ידי מציאת והוספת פיסת מידע שלישית הרלוונטית לשתי האמונות. פסטינגר הציע כי לאנשים יש מוטיבציה להפחית את הדיסוננס הזה ולהשיג מצב של עקביות קוגניטיבית באמצעות הדרכים הבאות:

שינוי אמונות: אנשים עשויים לשנות אחת או יותר מאמונותיהם כדי להפוך אותן לעקביות זו עם זו או עם התנהגותם.

רכישת מידע חדש: אנשים עשויים לחפש מידע חדש התומך באמונותיהם הקיימות או עוזר להצדיק את התנהגותם.

מזעור חשיבות: אנשים עשויים להמעיט בחשיבותן של האמונות או ההתנהגויות הסותרות, ולמעשה לשכנע את עצמם שחוסר העקביות אינו משמעותי.

חיפוש תמיכה חברתית: אנשים עשויים לבקש תמיכה מאחרים החולקים אמונות דומות או עוסקים בהתנהגויות התואמות את שלהם, מתן תחושה של תיקוף.

שינוי התנהגותי: שינוי התנהגותו של אדם כדי להתאים אותו לאמונותיו או לעמדותיו הוא דרך נוספת להפחית את הדיסוננס הקוגניטיבי.

קרא עוד: דיסוננס קוגניטיבי ותפיסתו באמצעות דירקטוריון הדמויות המופנמות

שלום רב

תחילה נזכיר שוב כי במודל שאנו מציעים ל"עצמי", יש תחילה להבדיל בין העצמי הראשוני, שהוא בעצם הגרעין הבסיסי הביולוגי המורכב ממספר סטרוקטורות מולדות ואשר נתון להתפתחות במהלך החיים. ו"העצמי החברתי " [המורכב מ"עצמיים משניים"], אשר הינו מבנה המתפתח במהלך חשיפת האדם להשפעה החברתית, ומורכב מהפנמות של דמויות משמעותיות לאדם, שמקורן אם בקבוצות חיצוניות ואם בקבוצות דמיוניות (הקשורות למשל בדמות מספר, ממיתוס, מסרט ועוד אשר היו בעלות השפעה ניכרת על האדם). נציין כאן שבעת הלידה קיימות תבניות מולדות לרוב חלקי העצמי כמו למשל ה"עצמי החברתי" וחלקיו שמהוות גרעינים להתפתחות עתידית אפשרית של סטרוקטורות אלו.

ה"עצמיים המשניים" הנכללים ב"עצמי החברתי" כוללים 1] את מגוון ייצוגיי ה"אני" שמקורם בעמדות ורגשות כלפי העצמי וייצוגיו בתקופות שונות של החיים 2] את ייצוגי הדמויות המופנמות שמקורן לרוב בדמויות משמעותיות שהאדם נחשף אליהן במהלך חייו אך כאמור יתכנו גם דמויות דמיוניות המיוצגות בספרים סרטים וכו' שהיו בעלי השפעה ניכרת על האדם. 3] את ייצוגיי "תת-התרבות" [ תת-תרבות הכוונה להשפעות חברתיות במיליה [בסביבה] בו האדם חי ואינם קשורות דווקא באדם ספציפי],

אנו מכנים את העצמי החברתי במטפורה "דירקטוריון הדמויות" או בפירוט יותר "דירקטוריון הדמויות המופנמות". נציין כי כפי שציינו בעבר בדירקטוריון זה ישנה לרוב היררכיה בה קיימות דמויות משפיעות יותר ודומיננטיות יותר שכינינו במטפורה "הרודן או הרודנים הפנימיים" ואלו נותנות את הטון ואפילו מטילות צנזורה אילו תכנים עמדות והתנהגויות לא יוכללו בדירקטוריון הדמויות. נציין כי האדם ככלל אינו מודע להשפעת דירקטוריון הדמויות ומזהה את ההשפעה כבאה ממנו, מעצמו ומרצונו ומעמדותיו שלו. כמו כן נציין כי ככלל דירקטוריון הדמויות הינו מאוד דינמי ויש מאבקים ויחסי כוחות כל הזמן בין הדמויות המופנמות המרכיבות אותו על העמדות שיבואו לידי ביטוי כאשר הרודן או הרודנים הפנימיים מכתיבים את הטון.

קרא עוד: הבנת קונפליקט והעברה [טרנספרנס] פסיכולוגיים דרך עדשת ”דירקטוריון הדמויות המופנמות”

שלום לכולם, בשיחה קצרה זו נדון בהשפעת דירקטוריון הדמויות המופנמות על ההיענות לטיפול תרופתי.

תחילה נזכיר כי במודל שאנו מציעים ל"עצמי", יש תחילה להבדיל בין העצמי הראשוני, שהוא בעצם הגרעין הבסיסי הביולוגי המורכב ממספר סטרוקטורות מולדות ואשר נתון להתפתחות במהלך החיים. ו"העצמי החברתי " [המורכב מ"עצמיים משניים"], אשר הינו מבנה המתפתח במהלך חשיפת האדם להשפעה החברתית, ומורכב מהפנמות של דמויות משמעותיות לאדם, שמקורן אם בקבוצות חיצוניות ואם בקבוצות דמיוניות (הקשורות למשל בדמות מספר, ממיתוס, מסרט ועוד אשר היו בעלות השפעה ניכרת על האדם). נציין כאן שבעת הלידה קיימות תבניות מולדות לרוב חלקי העצמי כמו למשל ה"עצמי החברתי" וחלקיו שמהוות גרעינים להתפתחות עתידית אפשרית של סטרוקטורות אלו.

ה"עצמיים המשניים" הנכללים ב"עצמי החברתי" כוללים 1] את מגוון ייצוגיי ה"אני" שמקורם בעמדות ורגשות כלפי העצמי וייצוגיו בתקופות שונות של החיים 2] את ייצוגי הדמויות המופנמות שמקורן לרוב בדמויות משמעותיות שהאדם נחשף אליהן במהלך חייו אך כאמור יתכנו גם דמויות דמיוניות המיוצגות בספרים סרטים וכו' שהיו בעלי השפעה ניכרת על האדם. 3] את ייצוגיי "תת-התרבות" [ תת-תרבות הכוונה להשפעות חברתיות במיליה [בסביבה] בו האדם חי ואינם קשורות דווקא באדם ספציפי],

אנו מכנים את העצמי החברתי במטפורה "דירקטוריון הדמויות" או בפירוט יותר "דירקטוריון הדמויות המופנמות". נציין כי כפי שציינו בעבר בדירקטוריון זה ישנה לרוב היררכיה בו קיימות דמויות משפיעות יותר ודומיננטיות יותר שכינינו במטפורה "הרודן או הרודנים הפנימיים" ואלו נותנות את הטון ואפילו מטילות צנזורה אילו תכנים עמדות והתנהגויות לא יוכללו בדירקטוריון הדמויות. נציין כי האדם ככלל אינו מודע להשפעת דירקטוריון הדמיות ומזהה את ההשפעה כבאה ממנו, מעצמו ומרצונו ועמדותיו שלו.

כיצד משפיעות אפוא דמויות משניות משמעותיות מופנמות אלו על ההיענות נטילת תרופות?

קרא עוד: השפעת דירקטוריון הדמויות המופנמות על ההיענות לטיפול תרופתי

שלום רב

נפתח הפעם שיחה זו בדוגמא לדמות דמיונית הלקוחה מן הספרות ונרחיק למקורותיה במחצית השנייה של המאה ה18. נשוא הדוגמא הינו הדמות הדמיונית של ורתר.

"יסורי ורתר הצעיר" הינו רומן מכתבים  שנכתב על ידי יוהאן וולפגנג פון גתה ואשר יצא לאויר העולם במחצית השניה של המאה ה18 [1774].

הספר פורסם בסתיו 1774ביריד הספרים של לייפציג והינו אחת היצירות הייצוגיות של זרם "הסער והפרץ" הגרמני .

יוהאן וולפגנג פון גתה (1749-1832]

הספר מורכב בעיקר ממכתבים שכותב הגיבור ורתר לחברו וילהלם. ורתר פוגש בנשף בלוטֶה, בתו של פקיד המטפלת בשמונת אחיה. ורתר יודע שהיא מאורסת, ולמרות זאת מתאהב בה במהירות נואשות. ומבלה עימה לעיתים קרובות.

אך כאשר שב אלברט, ארוסה של לוטה, חש ורתר את חוסר התקווה באהבתו ללוטה. בהמשך לוטה נישאת לאלברט. ולאחר פגישה בה הרגש גובר על לוטה היא מתנשקת עימו אחוזת רגשי אשמה ונמלטת. מבטיחה כי מעתה ועד עולם לא תפגש יותר עם ורתר ששוקע לייאוש חוסר תקוה וחשיכה נפשית אינסופית. הוא כותב מכתב פרידה ויורה בעצמו למוות.

עם פרסומו של הספר, לפי אחת הגרסאות הפכה דמותו של ורתר למודל חיקוי עבור צעירים רבים שכנראה הפנימו את דמותו והזדהו עימה ואפשר ואצל חלקם הפכה לדמות הדומיננטית ב"דירקטוריון הדמויות המופנמות" הבונות את ה"אני החברתי" שלהם. נוצרה אף אופנת לבוש בהשראת הדמות של מכנסיים ווסט צהובים ומעיל כחול ואף של מוצרים אחרים הנזכרים בספר. יש המדברים על כך כהיסטריה המונית או "תופעת ורתר". ויש דיווחים כי נצפה גל התאבדויות או לפחות מספר התאבדויות בעקבות הספר, תופעה שכונתה "אפקט ורתר".

קרא עוד: דמויות דמיוניות המאכלסות את ”דירקטוריון הדמויות המופנמות” המהוות יחדיו את ”האני החברתי”

שלום רב

הפרעת אישיות נרקיסיסטית מאופיינת במגוון פנטזיות והתנהגויות גרנדיוזיות, צורך רב בהערצה וחסרים ביכולת אמפטית [היכולת להיכנס לנעליו של האחר] .דמויות בהיסטוריה אשר מוזכרות בהקשר זה הינן אלכסנדר הגדול, נפוליאון בונפרטה והנרי השמיני לצד רבים אחרים.

כך למשל, היסטוריונים וביוגרפים רבים טוענים כי נפוליאון בונפרטה: המנהיג הצבאי והפוליטי הצרפתי שעלה לגדולה במהלך המהפכה הצרפתית והמלחמות הקשורות אליה הפגין מאפיינים התואמים את ההפרעה הנרקיסיסטית: היה לו חזון גדול וגרנדיוזי לעצמו, הוא היה עסוק בפנטזיות של הצלחה בלתי מוגבלת, והאמין שהוא מיוחד וייחודי.

נפוליאון בונפרטה (1769-1821)

על פי גישת הקלסיפיקציה האמריקאית DSM-5 ההפרעה מאובחנת בבגרות המוקדמת לאחר גיל הנעורים

ומתבטאת בחמש או יותר מהאפיינים הבאים:

1. תחושת חשיבות עצמית גרנדיוזית: כמו נטייה להערכה מופרזת של כישורים והישגים, ציפייה מהסובבים להכיר בעליונותו של האדם בעוד שאין לו הישגים וכישורים מתאימים לכך.

2. עיסוק רב בפנטזיות אודות הצלחה, יופי, יכולות יוצאות דופן, או אהבה אידיאלית.

3. האדם מאמין כי הוא מיוחד או ייחודי, וחש כי רק אנשים מיוחדים ויוצאי דופן כמותו יוכלו להבין אותו.

4. האדם זקוק להתפעלות רבה מהסביבה.

5. לאדם תחושה שהוא זכאי לזכויות יתר מיוחדות (לאדם ציפייה לא ריאלית ליחס מועדף וכי על אחרים לתת תשומת לב ולמלא מיידית את ציפיותיו).

6. האדם משתמש באחרים להשיג מטרות אישיות במסגרת יחסיו הבין-אישיים.

7. חסר באמפתיה (לאדם חסר או חוסר יכולת או אי רצון להכיר ברגשותיהם של האחרים).

8. לעיתים קרובות לאדם קנאה באחרים או הוא מאמין כי הינו מושא קנאתם של אחרים.

9. האדם נוטה לא פעם להפגין עמדה או התנהגות יהירה.

נראה כי רבים מאלו עם הפרעת אישיות נרקיסיסטית מאופיינים במאפייני התקשרות  [ATTACHMENT] לא יציבים, לא שלמים ולא בטוחים על רקע ניסיונם עם מערכות יחסים משמעותיות בעברן המוקדם אשר לא היו יציבות או היו אמביוולנטיות ולא הקנו ביטחון מספק והותירו את האדם פגוע בלא יכולת לפתח הגנות [מנגנוני הגנה] טובות דיין.

ההבנה של הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי [CBT] לגבי ההפרעה מדברת אודות מערך חשיבתי ורגשי המאופיין במערכי תפיסה של חשיבות עצמית יתרה ו"מנופחת", קושי רב להזדהות ולפתח אמפטיה לאחרים, ודגש רב על העמדה והסטטוס של האדם.

מעניין כי עבור הפרעת אישיות נרקיסיסטית, CBT יכול להיות מועיל בכדי למנוע ולמתן התנהגויות הגורמות למתח במערכות היחסים שלהם. CBT יכול גם לעזור לנרקיסיסטים לאתגר אמונות מעוותות ופנימיות לגבי עצמם שיכולות לעורר התפרצויות רגשיות וזעם נרקיסיסטי. בנוסף למאפייני תת-התרבות, מחקרים מצביעים על כך שחוויות ילדות יכולות לשחק תפקיד חשוב בגרימת הפרעת אישיות זו. חוויות ילדות שליליות, כמו דחייה או ביקורת על ידי הורים, עשויות לתרום להפרעה בבגרות. יחד עם זאת, מצד שני גם יותר מדי שבחים והערצה לא ריאליים מההורים והסביבה יכולים להוביל לכך.

קרא עוד: הפרעת אישיות נרקיסיסטית על פי גישת ”דירקטוריון הדמויות המופנמות” [RGFT]