ארכיון

כוחה של הציפייה: מרפאים יוצאי דופן שהשתמשו בסוגסטיה, דמיון והיפנוזה

נכתב ע"י פרופ' לוין

השנה נתגלגלתי לכנס בצפון הארץ של אוהדי ברונו גרונינג. ישבתי מסוקרן בשורות האחרונות, ספקן מחד אך קשוב מאידך, מנסה לפענח את הרכיבים הטיפוליים [בניגוד למיסטיים] בגישתו של האיש לחולים. תמונתו נחה על שולחן המנחים, מציגה מראה נוכח, חזק, מצח גבוה, עיניים חודרות ותפיחות בצוואר, כביטוי לגויטר [הגדלה רבה של בלוטת התריס] שהוסיפה עוצמה למראהו וממה שהבנתי טען [בלא בסיס רפואי] שעצמת האנרגיות שהלכו ונתרכזו בו תרמו לכך.

בקהל ישבו בדריכות אנשים מגוונים שהמשותף להם היא אמונה באיש וביכולות הריפוי שלו. חלקם הקטן, בודדים כנראה, האמינו לעיתים עד תמימות, כך מישהי בקהל, שהטרנזיסטור שלה שנתאלם ולא פעל כלל זה זמן , והחל להפתעתה לפעול שוב בלילה אחד, קמה ממקומה ובהתרגשות דיווחה על כך ביחסה זאת… לאמונתה בתורתו וכוחותיו של האיש שמת זה עשרות שנים [אם הבנתי נכון כמובן].

עם זאת, בכנס תואר למשל טיפולו באישה עם הפרעת אכילה קשה, ומה שעניין אותי לבד מטקסי הריפוי והסוגסטיות, הייתה בין היתר יכולתו של ברונינג לשדר לה שכשמופיע אצלה רצון לאכול כבולמוס [בולמיה] יש להתייחס לכך כסימן לתחילתה של החלמה מן התופעה, דבר שעזר לה להתמודד, בעצם הגדירו מחדש את התופעה החולנית באופן חיובי.

ברונו גרונינג (Bruno Gröning, ‏1906–1959, שנולד בשם ברונו גרונקובסקי בדנציג, כיום גדנסק שבפולין, היה אחת הדמויות החריגות והשנויות במחלוקת בתחום הריפוי הרוחני באירופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. מצויין כי הוא לא היה רופא ולא רכש הכשרה רפואית מסודרת. בצעירותו עסק בעבודות שונות, ובהן נגרות, עבודה בנמל ובמפעלים. ובכתובים עליו מופיע כי לאחר המלחמה הגיע למערב גרמניה כפליט, ובתוך שנים ספורות הפך מדמות אלמונית לתופעה ציבורית. הפריצה הגדולה שלו אירעה ב-1949 בהרפורד, לאחר שמשפחה הזמינה אותו לנסות לסייע לילד חולה. הדיווחים על "ריפוי" התפשטו במהירות, ואלפים, ולעיתים רבבות, הגיעו למפגשיו. באותה שנה התאספו המונים גם באחוזה ליד רוזנהיים כדי לשמוע אותו ולבקש את עזרתו.

גרונינג טען למעשה שאינו המרפא עצמו. לדבריו קיימת בעולם אנרגיית חיים או כוח אלוהי, שאותו כינה Heilstrom, " או זרם הריפוי". האדם החולה אמור היה לפתוח את עצמו לזרם זה, לשבת בתנוחה מסוימת, להימנע מהצלבת ידיים ורגליים, להפנות קשב לתחושות הגוף ולהאמין שהבריאות יכולה לשוב. הוא הרבה להשתמש במסרים קצרים ובטוחים כגון האמונה בכך שאין מחלה שהיא בהכרח חשוכת מרפא. תורתו העניקה משמעות גם לתחושות גופניות שהופיעו בזמן המפגש, ולעיתים כאב או החמרה רגעית פורשו כאמור כחלק מתהליך הריפוי.

ברונו גרונינג

מבחינה פסיכולוגית, כאן נמצא כנראה אחד ההיבטים המעניינים ביותר של גרונינג. אף שהוא עצמו לא תיאר את עבודתו במונחים של "סוגסטיה", רבים ממרכיבי המפגש מתאימים היטב למנגנונים מוכרים של סוגסטיה וציפייה: דמות כריזמטית בעלת ביטחון מוחלט, קהל גדול המצפה לנס, סיפורי הצלחה של אנשים אחרים, מיקוד קשב בתחושות הגוף, פרשנות חיובית לכל שינוי גופני והציפייה המפורשת להחלמה. במצב כזה עשויים לפעול מנגנוני פלצבו, שינוי בקשב לכאב, עוררות רגשית, למידה חברתית וציפייה טיפולית. במיוחד בתסמינים כגון כאב, חרדה או תלונות תפקודיות, מנגנונים אלה יכולים ליצור שינוי סובייקטיבי ואף פיזיולוגי ממשי. עם זאת, אין בכך הוכחה לקיומו של "זרם ריפוי" חיצוני, והדיווחים על ריפוי מחלות אורגניות קשות אינם שקולים לניסוי רפואי מבוקר. חשוב גם להפריד בין תיעוד של אדם שדיווח על שיפור לבין הוכחה שהשיפור נגרם על ידי גרונינג.

הפופולריות העצומה שלו הביאה גם לעימות עם הרשויות הגרמניות בשל פעילות רפואית ללא רישיון, והוא היה מעורב בהליכים משפטיים ובהגבלות על פעילותו. גרונינג מת בפריז בינואר 1959, בגיל 52.

מותו לא הביא להיעלמות התנועה. בשנת 1979 הקימה גרטה האוסלר, שהייתה מתלמידותיו, את Bruno Gröning Circle of Friends הארגון פעיל גם כיום ומקיים קבוצות הנפגשות בדרך כלל אחת לשלושה שבועות, שבהן המשתתפים מאזינים לתורתו, מתמקדים ב-Heilstrom ומספרים על חוויות של עזרה וריפוי. לפי נתוני הארגון עצמו מדובר כיום בפעילות ביותר ממאה מדינות כולל ישראל. הארגון מדגיש כיום שאינו נותן אבחנות או טיפול רפואי ואינו ממליץ להפסיק תרופות או טיפול רפואי.

מנקודת מבט של חקר הסוגסטיה, גרונינג מעניין דווקא מפני שלא השתמש בהיפנוזה פורמלית. הוא יצר מעין מערכת סוגסטיבית קבוצתית: ציפייה חזקה, סמכות כריזמטית, טקס פשוט, קשב פנימה, אמונה משותפת ועדויות של אחרים. מבחינה זו, גם ללא הנחה של כוח על-טבעי, התופעה של גרונינג היא דוגמה יוצאת דופן לעוצמתם האפשרית של ציפייה, משמעות והקשר חברתי בחוויית מחלה וריפוי.

קרא עוד »