לואי למבר של בלזק: מתולדות חיי הרוח אל ההפרעה הנפשית וההקשר לתיאוריית קידוד הניבוי

נכתב ע"י פרופ' לוין

תקציר

״לואי למבר״ של אונורה דה בלזק הוא מן החיבורים החריגים ביותר ב״הקומדיה האנושית״. במקום להעמיד במרכז את המנגנונים החברתיים, הכלכליים והמעמדיים המזוהים עם יצירותיו הגדולות של בלזק, היצירה עוקבת אחר התפתחותה והתפרקותה של תודעה יוצאת דופן. למבר מתואר כילד וכנער בעל זיכרון, כושר הפשטה ויכולת ריכוז חריגים, השקוע בקריאה, בתורת הנסתר ובניסיון לבנות תורה מקיפה על הרצון, המחשבה והיחסים בין הגוף לנפש. בהמשך, סמוך לנישואיו, חלה הידרדרות חריפה במצבו. היא כוללת התקף של חוסר תנועה הנמשך חמישים ותשע שעות, אילמות, היעדר אכילה, מבט מקובע, ירידה ביכולת הזיהוי ונסיגה תפקודית עמוקה. בלזק משתמש במונח הרפואי בן זמנו ״קטלפסיה״ ומשלב בסיפור את רופא הנפש הידוע ז׳אן־אטיין דומיניק אסקירול ואת תיאורו של מצב זה.

במאמר מתוארים תחילה היצירה, תולדות נוסחה והמרכיב השאוב מחייו של מחברה. בתוך כך נבחנת קריאתו של שטפן צווייג, הרואה בלמבר עדות ספרותית לחוויותיו של בלזק בבית הספר בוונדום ודוגמה לדמות החורגת מן ״התבונה הממוצעת״. לאחר מכן נבחנות ההפרעות הנפשיות המתוארות ביצירה, תוך הבחנה בין תכונות אישיות וכישורים שכליים לבין תסמונת חריפה בעלת מאפיינים קטטוניים, ותוך הימנעות מאבחון פשטני בדיעבד של שסעת [סכיזופרניה], אוטיזם או הפרעה אחרת. לבסוף מוצעת הטענה כי היצירה מציגה בעושר ספרותי בעיה שדגמים של קידוד ניבוי מנסחים כיום במונחים שיטתיים: כיצד עולם פנימי עשוי להיעשות בהדרגה עצמאי מן המידע המתקן שמספקים החושים, הפעולה והמציאות המשותפת לנו ולאחרים.

מילות מפתח: בלזק, לואי למבר, קטטוניה, פסיכוזה, קידוד ניבוי, עיבוד ניבויי, אמינות מיוחסת, הסקה פעילה, חישת פנים הגוף.

קרא עוד »